אמנת בית-ספר 'קרוב'
בית הספר "קרוב" הינו בית חינוך המחבר בין גישה השראתית ויצירתית לחינוך לבין עולם המסורת והיצירה היהודי לאורך הדורות ולסביבה ולטבע. לומדים בו יחד ילדים על הרצף בין דתיים, מסורתיים וחילוניים, כאשר תוכנית הלימודים מכוונת ליצירת חווית למידה משמעותית וקשובה, המבוססת על ראייה רחבה של האדם הכוללת את עולם הרוח היהודי כחלק חיוני מדמותו של הילד היהודי הגדל בארץ.
בית הספר מדגיש את היסודות החינוכיים הבאים, אותם אנו מבינים כמעשירים ומפרים זה את זה ונרקמים לתפיסה חינוכית אחדותית ושלמה:
החינוך המשלב המבקש לאפשר לכל תלמידי בית הספר להיות בני בית בעולם היצירה היהודי על גווניו השונים, לבנות מרחב של מפגש סובלני ופתוח על יסוד המסורת והתרבות היהודית, ולאפשר ביטוי והעמקה של הגדרות שונות של זהות יהודית על הרצף הדתי, המסורתי והחילוני-תרבותי .
חינוך ברוח האנתרופוסופיה – גישה הרואה בעשיה החינוכית עוגן מרכזי. החינוך מתמקד בילד השלם -גוף, רגש ורוח- ומעמיד את הלב, הקשר וההתפתחות האישית במרכז. הלמידה נעשית באופן חווייתי, אמנותי וריתמי, מתוך איזון בין פעילות למנוחה ומתן מקום לצמיחה טבעית ומותאמת לכל ילד.
חינוך משלב
העולם היהודי מהווה מקור השראה מרכזי עבור התפיסה החינוכית ובית הספר בונה את גישתו הייחודית תוך שיחה ערה עם עולם הרוח היהודי על גווניו המסורתיים והמודרניים. בית הספר מבקש לייצר בסיס תרבותי משותף שיהווה מצע פורה לצמיחה אישית וליצירה של תחושת שייכות קבוצתית.
אנו מקווים שהחיבור בין שפה חינוכית יצירתית לבין עולם הרוח היהודי פותח שער של ממש לקיום יהודי מלא ולרקימתה של שפה תרבותית ו/או דתית מתחדשת ומרגשת.
החינוך המשלב בבית-ספרינו מדגיש את העקרונות הבאים:
א. בית הספר הינו בית ספר משלב, בו לומדים יחד תלמידים על רצף ביטויי הזהות היהודית. העולם היהודי מקבל בבית הספר מקום מרכזי, וילדי ביה"ס יוזמנו לחוש כבני-בית בתוכו במקומם האישי המיוחד, לצד חבריהם המקיימים דרכים אחרות, כולם שותפים יחד בעולם רוחני-תרבותי משותף ומורכב. המפגש בין הילדים יביא עמו חינוך לסובלנות והכלה של מורכבות.
ב. המרחב המשותף הוא המקום המרכזי בו מתקיים השיח היהודי. רוב שיעורי היהדות יילמדו בכיתות האורגניות כאשר יינתן מקום לתפיסות שונות. עם זאת, בית הספר רואה עצמו שותף פעיל בהבנייה של הזהות הייחודית שמביאים התלמידים מבתיהם. בחלק מהשיעורים יתקיים שיח זהות נבדל ומפגש עם מורים משמעותיים שמהווים דמויות להזדהות.
ג. מן הכיוון החילוני בית הספר מקיים שיח קבוע בשאלות הנוגעות לתרבות יהודית חילונית ומבקש להעשיר את עולמם של התלמידים הבאים מרקע חילוני בנושאים מהעולם היהודי–ישראלי כמקורות השראה. בית הספר ישאף לפתח בתלמידים אלה תחושת שייכות ויחס חיובי כלפי העולם היהודי לצד חשיבה ביקורתית ועצמאית ביחס אליו.
ד. במקביל, בית הספר תופס עצמו כשותף פעיל בגיבוש הזהות הדתית של הילדים שבאים מרקע דתי וכתומך בעיצוב דרכם האמונית. גישה זו כוללת הקפדה על ידע ויישום של ההלכה, שיח אמוני והיכרות רחבה ומעמיקה עם מקורות יהודיים תורניים. בית הספר שואף לפתח בתלמידים אלה זהות דתית חיובית המבוססת על אהבה ועניין ועל תחושת מחויבות.
ה. בית הספר פונה לרצף מגוּוׇן של עמדות נוספות ביחס לעולם היהודי, מוגדרות יותר או פחות, ושואף לאפשר לכל ילד להביא לידי ביטוי את יחסו הייחודי, להעמיק אותו ולהעשיר את המכלול הכיתתי. לשם כך לכל משפחה תינתן האפשרות לבחור בכל שנה באילו שיעורים (מהשיעורים הנפרדים) משתתף ילדה.
ו. כבית ספר שמבנה שפה חינוכית התפתחותית ויצירתית, לימודי היהדות יפנו אל המרכיבים השונים באישיותו של הילד. גם לימודי היהדות יתקיימו תוך שימוש בשיטות הוראה מגוונות ויצירתיות, במטרה להפוך את הלימודים לחוויה משמעותית ורלוונטית לחיי התלמידים.
חינוך ברוח האנתרופוסופיה
בית ספר 'קרוב' מחנך בהשראת הגישה האנתרופוסופית. לאור זאת, בית הספר משלב היבטים מרכזיים מהגישה האנתרופוסופית אך לא כולל את כלל מרכיביה. רוח האנתרופוסופיה היא העוגן המרכזי, אך לא היחידי.
העיקרון המתווה הוא: "קבל את הילד ביראה, חנך אותו באהבה, ושחררהו לדרכו בחירות" (רודולף שטיינר). הלב מהווה את מוקד ההתפתחות בגילאי בית הספר היסודי ולפיכך, על הדברים לעבור דרך הלב על מנת להילמד באופן משמעותי.
הגישה כוללת ארבעה עקרונות יסוד:
הוליסטיות (כוליות) – תפיסה המאמינה כי האדם הינו שילוב של גוף, נפש ורוח, ולכן חותרת לתת מענה וביטוי לכלל חלקי היישות של הילד.
התפתחות מיטבית – האנתרופוסופיה רואה את האדם כיישות הנמצאת במסע גדילה והתפתחות לאורך כל חייה. לכן, יש לשאוף שכל תלמיד וכל מורה בבית הספר יקבל מענה שישרת את ההתפתחות ההרמונית שלו/ה באופן מיטבי.
אומנותיות – חינוך אנתרופוסופי הנו חינוך אסתטי. תפיסה זו מקנה חשיבות רבה לכך שהדברים יילמדו באופן אמנותי, מתוך אמונה שזה מסייע בהפנמה, מהווה בסיס לרגש ומטפח אדם יוצר. החינוך נתפס כמעשה אמנותי והמורים, כאמנים.
נשימה ושינה – החינוך האנתרופוסופי שואף לאיזון הרמוני בין פעילות למנוחה. העבודה החינוכית דורשת ריתמיות-חזרתית הן ברמה יומיומית והן בלמידה בתקופות. גישה זו מאמינה שהפנמה עמוקה של החומר הנלמד מתרחשת בין השיעורים ובלילה, ובאופן כללי מאפשרת קצב למידה אחר מאשר במערכת הרגילה.
עקרונות אלה, ושילובם יחד, מייחדים את הגישה החינוכית האנתרופוסופית שבהשראתה מלמדים בבי"ס 'קרוב'.